קטע מאוד מרגש היה לחגוג את ערב ראש השנה בטיסה לנפאל...
עלינו על טיסת ההמשך מ- Muscat ל- Kathmandu בשעה 02:30 ואני קיבלתי לשם שינוי מקום
ליד החלון (19A), הרבה מקום לרגליים וכן לא הטרידו את מנוחתי צמד הודיות מאפנות.
כמו בטיסה הקודמת, גם הפעם הוגש כיבוד קל לאחר כשעה של טיסה ולאחר מכן הגיעה שעת הסעודה.
האוכל היה ממש סבבה (אומנם קצת חריף) והזכיר במעט את האוכל ההודי/נפאלי המסורתי אותו אנו עתידים לאכול בהמשך המסע (קרי - Dal Bhat).
אכלתי כאילו אין מחר ולאחר מכן שמתי לב כי הזריחה אוטו-טו ברקע.
מזל שהפעם ישבתי ליד החלון וכך יכולתי לצלם את הנוף המשגע של הזריחה עם העננים וההרים.
סה"כ הטיסות לא היו נוראיות - 3:30 שעות מ- Amman ל - Muscat ואח"כ עוד 3:30 שעות לקטמנדו.
המטוס נחת בשלום בשעה 8:00 בבוקר בשדה התעופה הבינלאומי של נפאל (Tribhuvan) ואותנו קיבלו ממטרים עזים של גשם ורוחות קרירות.
כבר היינו בכניסה הראשית של טרמינל הנוסעים הנכנסים עד שלפתע Vova נזכר כי הוא שכח את חבילת הסיגריות בבטן המטוס. נו טוב, יבגני חזר למטוס ולאחר כ- 15 דק' ואנו שוב בכניסה הראשית.
הסבר קצר על תהליך הוויזה בנפאל
עניין הוצאת הוויזה לנפאל ממש לא מסובכת. ישנה אופציה לגשת לשגרירות נפאל בישראל ודרכם להוציא את הוויזה מבעוד מועד, אך האופציה המועדפת והנוחה יותר היא להוציא את הוויזה בשדה התעופה המקומי.
צריך להצטייד בדרכון (אם לא הבאתם עד עכשיו), תמונת פספורט ולהכין 40$ (לתק' של 30 ימים).
בנוסף ל- 2 הטפסים שמקבלים למלא תו"כ הטיסה, ישנו טופס נוסף שנמצא אך ורק בדלפק ההגירה ואותו יש למלא טרם ההגעה לפקיד (הרבה אנשים כמונו לא שמו לב לכך).
באם רוצים להאריך את תק' הוויזה ליותר מ- 30 ימים, אין עם זה בעיה והתשלום הנו 1$ לכל יום נוסף.
בדלפק הנפקת הוויזות ישב לו בחור נפאלי "חביב" שלא ראה אף אחד ממטר ! (ככה זה כאשר אתה רואה אינסוף תיירים בכל יום ונתקל בכל סוגי הבעיות האפשריות).
היה רק קטע מעצבן שרשות ההגירה עיכבה את מהרי בגלל שבדרכון שלו לא כתוב שנת לידה מדויקת.
שילמנו את מס הכניסה והלכנו לכיוון איסוף הכבודה.
אני עם המזל שלי, נשארתי אחרון בתור לקבלת התרמיל ונראה היה כי כל התיקים מהמטוס הורדו ואיכשהו חברת התעופה הצליחה לאבד את היקר לי מכל.
לבסוף דיברתי עם אחד מהעובדים המקומיים (שלא ידע אנגלית בשיט !) ומצאנו את התיק האובד.
אין דרך לתאר את ההרגשה הראשונה כאשר יצאנו מטרמינל שדה התעופה.
מיד צבאות עצומים של נהגי מוניות, נהגי ריקשות ורוכלים שונים עטו עלינו והציעו את השירותים שלהם (תמורת סכום נאה כמובן). אותי זה ממש לא הלחיץ ועשיתי סיבוב בין כולם בניסיון להבין מהו הסכום הממוצע שאותו דורשים עבור נסיעה משדה התעופה ועד לאזור התרמילאים בעיר הבירה, הלא הוא ה- Thamel.
ראיתי בין היתר דוכן עסקי עם מס' סדרנים "מפולפלים" שהראו לי שלט עם מחירים קבועים (Fix Price) עבור נסיעה לעיר וכן באותיות הקטנות את המחירים לפי מיקום גאוגרפי שממנו מגיעים התיירים השונים.
שמתי לב כי המחיר עבור ישראלים הנו נמוך משמעותית ממחיר אותו ישלמו אירופאים.
כמו כן, הציעו לא מעט רוכלים דיל של נסיעה במחיר מוזל אם הולכים לישון ב- G.H של קרוב משפחה שלהם. הקשבתי למס' הצעות, אך מחיר המלונות אותם הציעו היו בשמיים ואני המשכתי לחפש את
ה- G.H המפורסמים והטובים עליהם שמעתי ביקורות לא מעטות באתר של "למטייל".
הסבר קצר על הנסיעה משדה התעופה לעיר
באם הגעתם לנפאל והנכם מחפשים סידור הסעה ל- Thamel, ישנם מס' אופציות:
1. לקחת מונית עד ל- Thamel ואז לחפש בכוחות עצמכם G.H (נוח אם מכירים את האזור).
2. לסגור על מחיר של נסיעה + דיל עם G.H ולהגיע ישירות לשם (נוח, אך מעט יקר).
3. לקחת אוטובוס מקומי (באם אתם ממש בקטע של חיסכון).
אופציה מס' 2 היא הכי טובה באם מוצאים נהג מונית שייקח אותכם עד ל- G.H המומלץ וכך יכול להוזיל עד כדי חיסכון לגמרי של מחיר הנסיעה משדה התעופה לעיר הגדולה.
אנו בחרנו באופציה של נסיעה מוזלת במונית וסגרנו להגיע לאחד המלונות שבעל המונית הציע.
בשל הגשם הטורדני, לא התחשק לי להמשיך לתור בחיפושים אחר אחד מה- G.H שהיו ברשומות שלי.
אומנם מחיר המלון היה ממש בשמים (15$ לפני מסים ללילה), אך בשל העובדה כי אנו ממש לא מכירים את
אזור ה- Thamel, החלטנו פה אחד שנספוג מכה זו במשך לילה אחד ולמחרת נלך לחפש G.H יותר ידידותי
מבחינה כלכלית.
טוב שיש מישהו אחראי בקב' שלנו כי אחרת היינו משלמים מחיר של "תיירים" על היום הראשון כאן.
ניצלתי את כישורי המיקוח (שהלכו והשתפרו עם הזמן) והורדתי את הנהג מונית במחירים הבאים:
1. מחיר המונית ירד מ- 600 רופי ל- 300 רופי (ל-4 אנשים)
2. מחיר המלון ירד מ- 60$ עד ל- 15$ (ועוד הם עושים עלינו קופה עצבנית)
טיפ שימושי מס' 1
נכון לספטמבר/אוקטובר 2012, מחיר המונית הראלי משדה התעופה ועד ל- Thamel הנו: 500 רופי.
מחיר זה הוגן כלפי 2 הצדדים ובאם מתארגנים כקב', המחיר יורד פר אדם (כפי שאנו עשינו).
מבחינת הנאפלים, לא מעניין אותם כמה נוסעים עולים על המונית, המחיר הנו Fix Price.
סגרתי על המחיר ואנו כבר עם התרמילים על הגב בדרך למונית.
קצת הופתענו לגלות כי במקום רכב Van או כל רכב מסחרי שיכול להכיל אותנו עם כל התיקים שעלינו, קיבלנו רכב משפחתי מצ'וקמק מסוג Toyota (שנת 1980) שתא המטען שלו בקושי הצליח להכיל את ארבעת התרמילים שלנו.
הצטופפנו לנו 3 מבוגרים במושב האחורי וכך התחילה דרכנו לעיר הגדולה.
בחוץ עדיין המשיך לו הגשם להכות ללא רחמים וכבר התחלנו לחוש את הזיהום הכבד שהיה באוויר.
הסתכלתי במפה (התיירותית) שלקחנו בשדה התעופה ושמתי לב כי המלון אליו אנו אמורים להגיע נמצא לא הכי קרוב למרכז העניינים ב- Thamel. כבר נדלקה אצלי נורה אדומה שמישהו הולך לעקוץ אותנו כהוגן !
כעבור 30 דק' של נסיעה עצבנית ברחובות הפקוקים של Kathmandu ואנו בכניסה הראשית של
מלון Yambu. פרקנו את התרמילים ועלינו לראות את החדרים טרם החתימה על המסמכים.
למען האמת, החדרים מאוד הפתיעו אותי לטובה - הם היו נקיים, הייתה לנו טלוויזיה, הייתה מרפסת עם נוף לסביבה ועוד. לקחנו 2 חדרים (15$ לכל חדר TWIN לפני מסים) ואף גילינו כי יש כאן אינטרנט אלחוטי בחינם
(הסיסמא היא: extreme977).
טיפ שימושי מס' 2
באם החלטתם בכ"ז להגיע ל- Thamel ולהתפנק במלון יוקרתי שגובה סכומים ב- $ ולא ברופי, שימו לב לדברים הבאים:
1. רוב מלונות אלו גובים סכום ב-$ שאליו צריך להצמיד מס מדינה ע"ס 13% וכן מס מקומי ע"ס 10%
(כמובן שהסכומים נצברים כריבית דריבית ואנו נאלצים לשלם יותר בפועל).
2. באם מחליטים בכ"ז לשלם ברופי נפאלי, שער ההמרה שהם נותנים הוא ממש עלוב וכלל לא משתלם.
3. בדר"כ כתוב באותיות הקטנות בסוף החוזה על עניין המסים - צריך להתעקש להוריד מסים אלו ואם
בעלי המלון לא מוכנים לעשות כן, פשוט לקום וללכת מהמלון - שיטה זו עובדת ברוב המקרים.
קצת חבל שאני לא התעסקתי עם עניין הניירת על היום הראשון, וכך יבגני חתם על הסעיפים המוזרים שכללו תוספת של 2 מסים שונים והמחיר עליו סגרנו עם בעל המונית כלל לא שיקף את המחיר האמתי אותו שילמנו כאן (במקום 15$, המחיר קפץ ליותר מ- 20$). גנבים !
ירדנו לאכול א.ב במסעדה שהייתה צמודה למלון והמחירים היו דיי סבירים (300 ר' לכ"א כולל טיפ).
לאחר מכן כ"א התפנה לעיסוקיו וכעבור מס' שעות נפגשנו שוב והלכנו לכיוון יעד הישראלים, הלא הוא
"סוכנות סוויסה" המפורסמת.
מה נסגר עם עניין הגשם כאן ???
האם אפקט NZ שוב פעם מגיע אלי בהפוכה ?
לפי התחזית, אמור לרדת גשם מלווה בסופות רעמים כל השבוע וכך ממש לא תכננו להתחיל את הטיול.
משיחות שעשיתי עם מס' מקומיים - הם טענו כי בשנים האחרונות אפקט החממה משפיע גם על נפאל וכי עונת המונסונים מתארכת מעבר למצופה.
הסבר קצר על מז"א בנפאל
לרוב העונה הכי מומלצת להגיע לטייל בנפאל היא סוף ספטמבר וכל חודש אוקטובר.
בדר"כ תק' זו היא כבר אחרי עונת המונסונים (אך בשנים האחרונות כבר אי אפשר לדעת למה לצפות)
ואמור להיות מז"א חמים ונעים.
לבשנו את מעילי הגשם ויצאנו אל הסערה שהייתה בחוץ.
ההליכה הייתה ברחובות הצפופים של התאמל וכבר ראינו מחזות שילוו אותנו בהמשך הדרך - אינסוף כלבים מקומיים שרובצים להם ללא קורת גג, אינספור דוכני מזון (חלק מהרוכלים פשוט פרסו מחצלת באמצע הרחוב והציעו את מרכולתם לכל המעוניין), מס' עופות שזה עתה נשחטו, לא מעט נהגי מוניות וריקשה "מפולפלים" שניסו כל העת לצוד תיירים ולשדוד אותם מנכסיהם.
כמות האופנועים והקטנועים כאן בלתי נסבלת וזה אחד הגורמים לזיהום האוויר הכבד אותו חשנו עוד בדרך לכאן משדה התעופה (לא פלא שכולם כאן מסתובבים עם "כיסוי רופאים מנתחים" על הפנים שלהם).
בכל אופן, התאפסנו על הכיוון וצעדנו ברח' הראשי של ה- Thamel, כאשר מצד אחד היה לו בית חב"ד המפורסם שאותו אני לא אשכח עוד מהסדרה "קטמנדו" (שראיתי טרם הגעתי לכאן) ומהצד השני ניצבה לה "סוכנות סוויסה" שאליה הגיעו מאות ישראלים.
קפצנו תחילה לסוכנות סוויסה ושם דאגנו לסדר את כל העניינים הלוגיסטיים להמשך הטיול.
הסוכנות נמצאת בקומה השנייה והעובדים שם הם בחורים נפאלים מקומיים וחביבים שיודעים לא מעט מילים בעברית. המרנו כאן כסף ($ לרופי נפאלי) וכן שילמנו עבור פרמיט לטרק האנאפורנה.
נכון לספטמבר 2012, יחס ההמרה הינו: 1$ = 89 רופי נפאלי (או 1 ש"ח = 22 רופי).
הסבר קצר על הוצאת פרמיט לטרקים
בכל טרק בנפאל - נדרש אישור שהייה מיוחד (נקרא פרמיט) אותו צריך להוציא מבעוד מועד.
התשלום עבור אותו הפרמיט משתנה מאזור/מחוז אחד למשנהו. מסיפורים ששמעתי מאנשים שלא עשו פרמיט או ששכחו את הפרמיט ולא רצו להוציא חדש - הקנס אותו צריך לשלם הנו כפליים ממחיר הפרמיט המקורי, כך שמומלץ להיות אזרחים טובים ולהחזיק באישור תקף כל משך הטרק.
מומלץ להתחיל בתהליך הנפקת הפרמיט כיומיים לפני היציאה לטרק כי זה לוקח קצת זמן ...
הסבר קצר על הפרמיט לטרק האנאפורנה
באופן כללי, הדרך הכי נוחה להוציא פרמיט היא להגיע לסוכנות סוויסה (המועדפת על הישראלים) ושהם ידאגו לכל עניין הניירת המכבידה. יש להצטייד בדברים הבאים טרם ההגעה לסוכנות סוויסה:
1. שתי תמונות פספורט עדכניות (מאוד מומלץ)
2. 2000 רופי עבור הפרמיט
3. 700 רופי עבור שירות שנקרא "TIMS" (איתור וחילוץ) שאותו חובה לעשות
(Trekking Information Management System)
4. 50 רופי תוספת טרחה עבור סוכנות סוויסה
5. 650 רופי עבור הנסיעה מ- Kathmandu ל- Besisahar (הכפר ממנו מתחילים את הטרק)
6. באם לוקחים פורטר (סבל מקומי) - תשלום השכירות פר יום הנה: 700 רופי (נכון לסוף 2012, מחיר
השכירות עולה ל- 750 רופי ...). נדרש לשלם עבורו גם על כל הנסיעות.
יצא ששילמנו כ- 31$ עבור העניינים המנהלתיים וכן גם נרשמנו לאטרקציה הראשונה שלנו כאן.
מדובר על רפטינג דיי סוער (ראפיד בדרגה 3+) בנהר ה- Trisuli במשך יומיים.
נפרדנו לשלום כ"א מ- 50$ עבור התענוג של הרפטינג שכלל הסעה מקטמנדו ועד לאתר השיט, שיט במשך יומיים, ארוחות, לינה באוהלים והסעה בחזרה לקטמנדו באוטובוס מקומי.
כך או כך בחוץ עוד יורד גשם ובין כה וכה נירטב ברפטינג אך זאת הייתה אופציה לא רעה בכלל.
טיפ שימושי מס' 3
באם החלטתם לעשות את שיט הרפטינג בנהר ה- Trisuli ואח"כ לצאת לטרק האנאפורנה, קחו בחשבון כי אתר הרפטינג נמצא באמצע הדרך בין Kathmandu ל- Pokhara וכי ניתן לשלוח את התרמילים מסוכנות סוויסה שבקטמנדו ישירות לפוקרה (שירות ללא תשלום) ולאחר סיום הרפטינג לנסוע מרחק קצר, לאסוף את התרמילים ומיד להתחיל את הטרק.
היות ואנו לא ידענו זאת מראש, עשינו את הרפטינג וחזרנו את כל הדרך חזרה לקטמנדו ומשם שוב פעם חזרה באותו הכביש ל- Besisahar ...
ממש טוב שהמרנו כאן (בסוכנות סוויסה) כסף זר למקומי כי שער ההמרה שקיבלנו היה הכי טוב מבין כל מה
שמצאתי עד כה.
יבגני שהביא עמו כמות נכבדה של דולרים, קיבל מעטפה שמנה עם 50,000 רופי נפאלי ואילו אני קיבלתי קרוב
ל- 34,000 רופי עבור 400$ שעוד נותרו ברשותי. חבל"ז אילו סכומים מטורפים הולכים כאן.
הסבר קצר על כסף נפאלי
בגדול, ישנם מס' שטרות מקומיים - 1000, 500, 100, 50, 20, 10 ו-5 רופי נפאלי (בעבר היו מטבעות).
עדיף להחזיק לא רק שטרות גדולים (כדוגמת 1000 רופי) כי לא בכל מקום יהיה להם עודף ...
באם נתקעתם ללא דולרים ואתם רוצים למשוך כסף מקומי, יש את האופציה להשתמש בכספומט מקומי.
הכספומט נקרא "Nabil ATM" והוא מאפשר למשוך 35,000 רופי בבת אחת (כמובן שיש את עניין העמלות המטורפות שכ"א ישלם כתוספת בהתאם להסדר שיש לו עם חברת האשראי).
סיימנו את הביקור בסוכנות סוויסה, לא לפני שיבגני ומהרי קנו לעצמם עוד מקל הליכה בחנות הציוד שיש לסוויסה הסדר עימם. מדובר על מקל של חברת Leki וימים יגידו על טיב איכותו (עולה רק 13 ש"ח ...).
שמתי לב כי סוכנות סוויסה אליה נכנסנו הנה אחת מתוך 2 וכי יש עוד אחת בהמשך הדרך שנקראת לא אחרת מאשר "סוכנות סוויסה המקורית". מאוד מזכיר את עניין חומוס "אבו שוקרי" באבו-גוש ...
בכל אופן, סיימנו כאן להיום ומכאן קפצנו לביקור בבית חב"ד שהיה ממש מעבר לפינה.
המקום היה מאובטח בצורה שלא תבייש אפילו את אבטחת בית ראש ממשלת ישראל וניכר היה כי ממשלת נפאל לא רוצה לקחת סיכונים מיותרים ושמה דגש על ביטחון הישראלים במקום הכי גדוש כאן בתאמל.
היות ואתמול חגגו כאן את ערב ראש השנה, המקום היה מפוצץ בתרמילאים ישראלים וניכר היה כאילו לא
עזבנו כלל את הארץ.
הזמינו אותנו להישאר לארוחת צהרים ואנו כמובן שלא יכולנו לסרב להצעה כה נדיבה.
על הדרך יצא לי לפגוש בחורה נחמדה בשם יעל (שאותה אני עתיד לפגוש עוד בהמשך הטיול) ולאחר שיחה קלילה עמה, התחלנו בסעודה.
אני לא אשכח כמה טעים היה מרק הקניידלך עם הסלטים והחלה הסופר טרייה שזה עתה יצאה מהטאבון.
בחלק השני של בית חב"ד היה רעש המולה וכאשר נכנסתי פנימה, ראיתי את יחזקאל (הלא הוא שמוליק מהסדרה קטמנדו) וכן את הרבנית מושקי. כזאת נוסטלגיה להיזכר בסדרה המצוינת שהתבססה על סיפור אמיתי של אנשים אלו שהגיעו לכאן לפני שנים ופתחו את בית חב"ד הראשון בנפאל.
אמרנו תודה רבה למארחים והמשכנו הלאה בדרך ליעד הבא להיום - Durbar Square.
במשך קרוב ל- 40 דק' צעדנו באחד הרחובות הצפופים של התאמל, מנסים לא להידרס ע"י לא מעט רוכבי אופנוע, נהגי מונית ורוכבי ריקשות. תנאי הדרך ממש מעפנים וטוב מאוד שבאתי לכאן עם נעלי השטח.
הגענו לקראת השקיעה ונכנסנו לאין מפריע בכניסה שביום יום עומדים כאן מניאקים וגובים כסף מתיירים עבור הזכות לצפות במקדשים המקומיים.
טיפ שימושי מס' 4
באם אתם מעוניינים להגיע לכיכר דורבאר, קחו בחשבון שהכניסה הנה בתשלום (400 ר' עבור תיירים).
אנו הגענו לקראת השקיעה ולא שילמנו והבנתי כי ישנן מס' כניסות נוספות לכיכר אשר שם אין דלפקי תשלום. תנצלו כניסות אלו ותצאו נשכרים !
האורות של הסטופות והמקדשים בלילה זה מחזה מאוד מרהיב.
יצא לי וליבגני לטפס על מדרגות מאוד צרות עד לפסגה של אחד המקדשים ופשוט לצפות על כל המהומה שהייתה לה מתחתינו (מומלץ בחום).
דיי נזהרנו לא להחליק במדרגות הרטובות בדרך למטה ולאחר מכן חזרנו לכיוון התאמל באותה דרך מעפנה שבה הגענו.
פגשנו על הדרך את עומר ומילכה (הזוג שפגשנו עוד בשדה התעופה ב- Muscat) וביחד זרמנו לארוחת ערב באחת מהמסעדות המפורסמות והמומלצות שיש בתאמל - מסעדת OR2K (ממוקמת ליד סוויסה).
המקום מעוצב בצורה מאוד ייחודית וכן יש מגוון עצום של מאכלים מקומיים ומערביים.
אני הזמנתי פיצה (מאוד טעימה) ולקינוח את אחד מהמנעמים הכי טובים שיצא לי לאכול בחיים.
שמעתי לא מעט סיפורים מחברי לעבודה, אליאב, על קינוח ייחודי בשם "Hello to the Queen" שניתן למצוא בהודו וכאן היה להם גרסה מקומית לאותו הקינוח - "Or 2 the Queen" ...
הקינוח מורכב מבננות מקורמלות בתחתית, מעל יש פירורי ביסקוויטים מתקתקים ומעל יש גלידת ווניל עם סירופ שוקולד. עד היום אני זוכר כמה טעים היה קינוח זה ...
המחיר עבור הקינוח היה יחסית גבוה (275 ר'), אך למי אכפת, העיקר ההנאה !
יצאנו שבעים ומאושרים מהמסעדה והתחלנו בצעידה בחזרה למלון Yumbu.
לאחר ניצול האינטרנט האלחוטי ומקלחת חמימה, התקפלתי למיטה לקראת יום סוער שמצפה לנו מחר.
סוף יום ב' !
מבחר סרטונים מיום זה:
מבחר תמונות מיום זה:
(לאלבום המלא, לחצ/י כאן)
עלינו על טיסת ההמשך מ- Muscat ל- Kathmandu בשעה 02:30 ואני קיבלתי לשם שינוי מקום
ליד החלון (19A), הרבה מקום לרגליים וכן לא הטרידו את מנוחתי צמד הודיות מאפנות.
כמו בטיסה הקודמת, גם הפעם הוגש כיבוד קל לאחר כשעה של טיסה ולאחר מכן הגיעה שעת הסעודה.
האוכל היה ממש סבבה (אומנם קצת חריף) והזכיר במעט את האוכל ההודי/נפאלי המסורתי אותו אנו עתידים לאכול בהמשך המסע (קרי - Dal Bhat).
אכלתי כאילו אין מחר ולאחר מכן שמתי לב כי הזריחה אוטו-טו ברקע.
מזל שהפעם ישבתי ליד החלון וכך יכולתי לצלם את הנוף המשגע של הזריחה עם העננים וההרים.
סה"כ הטיסות לא היו נוראיות - 3:30 שעות מ- Amman ל - Muscat ואח"כ עוד 3:30 שעות לקטמנדו.
המטוס נחת בשלום בשעה 8:00 בבוקר בשדה התעופה הבינלאומי של נפאל (Tribhuvan) ואותנו קיבלו ממטרים עזים של גשם ורוחות קרירות.
 |
| Welcome to Nepal |
הסבר קצר על תהליך הוויזה בנפאל
עניין הוצאת הוויזה לנפאל ממש לא מסובכת. ישנה אופציה לגשת לשגרירות נפאל בישראל ודרכם להוציא את הוויזה מבעוד מועד, אך האופציה המועדפת והנוחה יותר היא להוציא את הוויזה בשדה התעופה המקומי.
צריך להצטייד בדרכון (אם לא הבאתם עד עכשיו), תמונת פספורט ולהכין 40$ (לתק' של 30 ימים).
בנוסף ל- 2 הטפסים שמקבלים למלא תו"כ הטיסה, ישנו טופס נוסף שנמצא אך ורק בדלפק ההגירה ואותו יש למלא טרם ההגעה לפקיד (הרבה אנשים כמונו לא שמו לב לכך).
באם רוצים להאריך את תק' הוויזה ליותר מ- 30 ימים, אין עם זה בעיה והתשלום הנו 1$ לכל יום נוסף.
בדלפק הנפקת הוויזות ישב לו בחור נפאלי "חביב" שלא ראה אף אחד ממטר ! (ככה זה כאשר אתה רואה אינסוף תיירים בכל יום ונתקל בכל סוגי הבעיות האפשריות).
היה רק קטע מעצבן שרשות ההגירה עיכבה את מהרי בגלל שבדרכון שלו לא כתוב שנת לידה מדויקת.
שילמנו את מס הכניסה והלכנו לכיוון איסוף הכבודה.
אני עם המזל שלי, נשארתי אחרון בתור לקבלת התרמיל ונראה היה כי כל התיקים מהמטוס הורדו ואיכשהו חברת התעופה הצליחה לאבד את היקר לי מכל.
לבסוף דיברתי עם אחד מהעובדים המקומיים (שלא ידע אנגלית בשיט !) ומצאנו את התיק האובד.
אין דרך לתאר את ההרגשה הראשונה כאשר יצאנו מטרמינל שדה התעופה.
מיד צבאות עצומים של נהגי מוניות, נהגי ריקשות ורוכלים שונים עטו עלינו והציעו את השירותים שלהם (תמורת סכום נאה כמובן). אותי זה ממש לא הלחיץ ועשיתי סיבוב בין כולם בניסיון להבין מהו הסכום הממוצע שאותו דורשים עבור נסיעה משדה התעופה ועד לאזור התרמילאים בעיר הבירה, הלא הוא ה- Thamel.
ראיתי בין היתר דוכן עסקי עם מס' סדרנים "מפולפלים" שהראו לי שלט עם מחירים קבועים (Fix Price) עבור נסיעה לעיר וכן באותיות הקטנות את המחירים לפי מיקום גאוגרפי שממנו מגיעים התיירים השונים.
שמתי לב כי המחיר עבור ישראלים הנו נמוך משמעותית ממחיר אותו ישלמו אירופאים.
כמו כן, הציעו לא מעט רוכלים דיל של נסיעה במחיר מוזל אם הולכים לישון ב- G.H של קרוב משפחה שלהם. הקשבתי למס' הצעות, אך מחיר המלונות אותם הציעו היו בשמיים ואני המשכתי לחפש את
ה- G.H המפורסמים והטובים עליהם שמעתי ביקורות לא מעטות באתר של "למטייל".
הסבר קצר על הנסיעה משדה התעופה לעיר
באם הגעתם לנפאל והנכם מחפשים סידור הסעה ל- Thamel, ישנם מס' אופציות:
1. לקחת מונית עד ל- Thamel ואז לחפש בכוחות עצמכם G.H (נוח אם מכירים את האזור).
2. לסגור על מחיר של נסיעה + דיל עם G.H ולהגיע ישירות לשם (נוח, אך מעט יקר).
3. לקחת אוטובוס מקומי (באם אתם ממש בקטע של חיסכון).
אופציה מס' 2 היא הכי טובה באם מוצאים נהג מונית שייקח אותכם עד ל- G.H המומלץ וכך יכול להוזיל עד כדי חיסכון לגמרי של מחיר הנסיעה משדה התעופה לעיר הגדולה.
אנו בחרנו באופציה של נסיעה מוזלת במונית וסגרנו להגיע לאחד המלונות שבעל המונית הציע.
בשל הגשם הטורדני, לא התחשק לי להמשיך לתור בחיפושים אחר אחד מה- G.H שהיו ברשומות שלי.
אומנם מחיר המלון היה ממש בשמים (15$ לפני מסים ללילה), אך בשל העובדה כי אנו ממש לא מכירים את
אזור ה- Thamel, החלטנו פה אחד שנספוג מכה זו במשך לילה אחד ולמחרת נלך לחפש G.H יותר ידידותי
מבחינה כלכלית.
טוב שיש מישהו אחראי בקב' שלנו כי אחרת היינו משלמים מחיר של "תיירים" על היום הראשון כאן.
ניצלתי את כישורי המיקוח (שהלכו והשתפרו עם הזמן) והורדתי את הנהג מונית במחירים הבאים:
1. מחיר המונית ירד מ- 600 רופי ל- 300 רופי (ל-4 אנשים)
2. מחיר המלון ירד מ- 60$ עד ל- 15$ (ועוד הם עושים עלינו קופה עצבנית)
טיפ שימושי מס' 1
נכון לספטמבר/אוקטובר 2012, מחיר המונית הראלי משדה התעופה ועד ל- Thamel הנו: 500 רופי.
מחיר זה הוגן כלפי 2 הצדדים ובאם מתארגנים כקב', המחיר יורד פר אדם (כפי שאנו עשינו).
מבחינת הנאפלים, לא מעניין אותם כמה נוסעים עולים על המונית, המחיר הנו Fix Price.
סגרתי על המחיר ואנו כבר עם התרמילים על הגב בדרך למונית.
קצת הופתענו לגלות כי במקום רכב Van או כל רכב מסחרי שיכול להכיל אותנו עם כל התיקים שעלינו, קיבלנו רכב משפחתי מצ'וקמק מסוג Toyota (שנת 1980) שתא המטען שלו בקושי הצליח להכיל את ארבעת התרמילים שלנו.
הצטופפנו לנו 3 מבוגרים במושב האחורי וכך התחילה דרכנו לעיר הגדולה.
בחוץ עדיין המשיך לו הגשם להכות ללא רחמים וכבר התחלנו לחוש את הזיהום הכבד שהיה באוויר.
הסתכלתי במפה (התיירותית) שלקחנו בשדה התעופה ושמתי לב כי המלון אליו אנו אמורים להגיע נמצא לא הכי קרוב למרכז העניינים ב- Thamel. כבר נדלקה אצלי נורה אדומה שמישהו הולך לעקוץ אותנו כהוגן !
כעבור 30 דק' של נסיעה עצבנית ברחובות הפקוקים של Kathmandu ואנו בכניסה הראשית של
מלון Yambu. פרקנו את התרמילים ועלינו לראות את החדרים טרם החתימה על המסמכים.
למען האמת, החדרים מאוד הפתיעו אותי לטובה - הם היו נקיים, הייתה לנו טלוויזיה, הייתה מרפסת עם נוף לסביבה ועוד. לקחנו 2 חדרים (15$ לכל חדר TWIN לפני מסים) ואף גילינו כי יש כאן אינטרנט אלחוטי בחינם
(הסיסמא היא: extreme977).
 |
| Me in Yumbo Hotel |
באם החלטתם בכ"ז להגיע ל- Thamel ולהתפנק במלון יוקרתי שגובה סכומים ב- $ ולא ברופי, שימו לב לדברים הבאים:
1. רוב מלונות אלו גובים סכום ב-$ שאליו צריך להצמיד מס מדינה ע"ס 13% וכן מס מקומי ע"ס 10%
(כמובן שהסכומים נצברים כריבית דריבית ואנו נאלצים לשלם יותר בפועל).
2. באם מחליטים בכ"ז לשלם ברופי נפאלי, שער ההמרה שהם נותנים הוא ממש עלוב וכלל לא משתלם.
3. בדר"כ כתוב באותיות הקטנות בסוף החוזה על עניין המסים - צריך להתעקש להוריד מסים אלו ואם
בעלי המלון לא מוכנים לעשות כן, פשוט לקום וללכת מהמלון - שיטה זו עובדת ברוב המקרים.
 |
| Our Luxury room |
ירדנו לאכול א.ב במסעדה שהייתה צמודה למלון והמחירים היו דיי סבירים (300 ר' לכ"א כולל טיפ).
לאחר מכן כ"א התפנה לעיסוקיו וכעבור מס' שעות נפגשנו שוב והלכנו לכיוון יעד הישראלים, הלא הוא
"סוכנות סוויסה" המפורסמת.
 |
| Me near Yumbo Hotel |
האם אפקט NZ שוב פעם מגיע אלי בהפוכה ?
לפי התחזית, אמור לרדת גשם מלווה בסופות רעמים כל השבוע וכך ממש לא תכננו להתחיל את הטיול.
משיחות שעשיתי עם מס' מקומיים - הם טענו כי בשנים האחרונות אפקט החממה משפיע גם על נפאל וכי עונת המונסונים מתארכת מעבר למצופה.
הסבר קצר על מז"א בנפאל
לרוב העונה הכי מומלצת להגיע לטייל בנפאל היא סוף ספטמבר וכל חודש אוקטובר.
בדר"כ תק' זו היא כבר אחרי עונת המונסונים (אך בשנים האחרונות כבר אי אפשר לדעת למה לצפות)
ואמור להיות מז"א חמים ונעים.
לבשנו את מעילי הגשם ויצאנו אל הסערה שהייתה בחוץ.
ההליכה הייתה ברחובות הצפופים של התאמל וכבר ראינו מחזות שילוו אותנו בהמשך הדרך - אינסוף כלבים מקומיים שרובצים להם ללא קורת גג, אינספור דוכני מזון (חלק מהרוכלים פשוט פרסו מחצלת באמצע הרחוב והציעו את מרכולתם לכל המעוניין), מס' עופות שזה עתה נשחטו, לא מעט נהגי מוניות וריקשה "מפולפלים" שניסו כל העת לצוד תיירים ולשדוד אותם מנכסיהם.
כמות האופנועים והקטנועים כאן בלתי נסבלת וזה אחד הגורמים לזיהום האוויר הכבד אותו חשנו עוד בדרך לכאן משדה התעופה (לא פלא שכולם כאן מסתובבים עם "כיסוי רופאים מנתחים" על הפנים שלהם).
בכל אופן, התאפסנו על הכיוון וצעדנו ברח' הראשי של ה- Thamel, כאשר מצד אחד היה לו בית חב"ד המפורסם שאותו אני לא אשכח עוד מהסדרה "קטמנדו" (שראיתי טרם הגעתי לכאן) ומהצד השני ניצבה לה "סוכנות סוויסה" שאליה הגיעו מאות ישראלים.
 |
| Habad House |
הסוכנות נמצאת בקומה השנייה והעובדים שם הם בחורים נפאלים מקומיים וחביבים שיודעים לא מעט מילים בעברית. המרנו כאן כסף ($ לרופי נפאלי) וכן שילמנו עבור פרמיט לטרק האנאפורנה.
נכון לספטמבר 2012, יחס ההמרה הינו: 1$ = 89 רופי נפאלי (או 1 ש"ח = 22 רופי).
 |
| Postcards in Swissa Agency |
בכל טרק בנפאל - נדרש אישור שהייה מיוחד (נקרא פרמיט) אותו צריך להוציא מבעוד מועד.
התשלום עבור אותו הפרמיט משתנה מאזור/מחוז אחד למשנהו. מסיפורים ששמעתי מאנשים שלא עשו פרמיט או ששכחו את הפרמיט ולא רצו להוציא חדש - הקנס אותו צריך לשלם הנו כפליים ממחיר הפרמיט המקורי, כך שמומלץ להיות אזרחים טובים ולהחזיק באישור תקף כל משך הטרק.
מומלץ להתחיל בתהליך הנפקת הפרמיט כיומיים לפני היציאה לטרק כי זה לוקח קצת זמן ...
הסבר קצר על הפרמיט לטרק האנאפורנה
באופן כללי, הדרך הכי נוחה להוציא פרמיט היא להגיע לסוכנות סוויסה (המועדפת על הישראלים) ושהם ידאגו לכל עניין הניירת המכבידה. יש להצטייד בדברים הבאים טרם ההגעה לסוכנות סוויסה:
1. שתי תמונות פספורט עדכניות (מאוד מומלץ)
2. 2000 רופי עבור הפרמיט
3. 700 רופי עבור שירות שנקרא "TIMS" (איתור וחילוץ) שאותו חובה לעשות
(Trekking Information Management System)
4. 50 רופי תוספת טרחה עבור סוכנות סוויסה
5. 650 רופי עבור הנסיעה מ- Kathmandu ל- Besisahar (הכפר ממנו מתחילים את הטרק)
6. באם לוקחים פורטר (סבל מקומי) - תשלום השכירות פר יום הנה: 700 רופי (נכון לסוף 2012, מחיר
השכירות עולה ל- 750 רופי ...). נדרש לשלם עבורו גם על כל הנסיעות.
יצא ששילמנו כ- 31$ עבור העניינים המנהלתיים וכן גם נרשמנו לאטרקציה הראשונה שלנו כאן.
מדובר על רפטינג דיי סוער (ראפיד בדרגה 3+) בנהר ה- Trisuli במשך יומיים.
נפרדנו לשלום כ"א מ- 50$ עבור התענוג של הרפטינג שכלל הסעה מקטמנדו ועד לאתר השיט, שיט במשך יומיים, ארוחות, לינה באוהלים והסעה בחזרה לקטמנדו באוטובוס מקומי.
כך או כך בחוץ עוד יורד גשם ובין כה וכה נירטב ברפטינג אך זאת הייתה אופציה לא רעה בכלל.
טיפ שימושי מס' 3
באם החלטתם לעשות את שיט הרפטינג בנהר ה- Trisuli ואח"כ לצאת לטרק האנאפורנה, קחו בחשבון כי אתר הרפטינג נמצא באמצע הדרך בין Kathmandu ל- Pokhara וכי ניתן לשלוח את התרמילים מסוכנות סוויסה שבקטמנדו ישירות לפוקרה (שירות ללא תשלום) ולאחר סיום הרפטינג לנסוע מרחק קצר, לאסוף את התרמילים ומיד להתחיל את הטרק.
היות ואנו לא ידענו זאת מראש, עשינו את הרפטינג וחזרנו את כל הדרך חזרה לקטמנדו ומשם שוב פעם חזרה באותו הכביש ל- Besisahar ...
ממש טוב שהמרנו כאן (בסוכנות סוויסה) כסף זר למקומי כי שער ההמרה שקיבלנו היה הכי טוב מבין כל מה
שמצאתי עד כה.
יבגני שהביא עמו כמות נכבדה של דולרים, קיבל מעטפה שמנה עם 50,000 רופי נפאלי ואילו אני קיבלתי קרוב
ל- 34,000 רופי עבור 400$ שעוד נותרו ברשותי. חבל"ז אילו סכומים מטורפים הולכים כאן.
הסבר קצר על כסף נפאלי
בגדול, ישנם מס' שטרות מקומיים - 1000, 500, 100, 50, 20, 10 ו-5 רופי נפאלי (בעבר היו מטבעות).
עדיף להחזיק לא רק שטרות גדולים (כדוגמת 1000 רופי) כי לא בכל מקום יהיה להם עודף ...
באם נתקעתם ללא דולרים ואתם רוצים למשוך כסף מקומי, יש את האופציה להשתמש בכספומט מקומי.
הכספומט נקרא "Nabil ATM" והוא מאפשר למשוך 35,000 רופי בבת אחת (כמובן שיש את עניין העמלות המטורפות שכ"א ישלם כתוספת בהתאם להסדר שיש לו עם חברת האשראי).
סיימנו את הביקור בסוכנות סוויסה, לא לפני שיבגני ומהרי קנו לעצמם עוד מקל הליכה בחנות הציוד שיש לסוויסה הסדר עימם. מדובר על מקל של חברת Leki וימים יגידו על טיב איכותו (עולה רק 13 ש"ח ...).
 |
| Trekking Shop in Swissa Agency |
בכל אופן, סיימנו כאן להיום ומכאן קפצנו לביקור בבית חב"ד שהיה ממש מעבר לפינה.
המקום היה מאובטח בצורה שלא תבייש אפילו את אבטחת בית ראש ממשלת ישראל וניכר היה כי ממשלת נפאל לא רוצה לקחת סיכונים מיותרים ושמה דגש על ביטחון הישראלים במקום הכי גדוש כאן בתאמל.
 |
| Me in Habad House |
עזבנו כלל את הארץ.
הזמינו אותנו להישאר לארוחת צהרים ואנו כמובן שלא יכולנו לסרב להצעה כה נדיבה.
על הדרך יצא לי לפגוש בחורה נחמדה בשם יעל (שאותה אני עתיד לפגוש עוד בהמשך הטיול) ולאחר שיחה קלילה עמה, התחלנו בסעודה.
 |
| Me with a small Army near Habad House |
בחלק השני של בית חב"ד היה רעש המולה וכאשר נכנסתי פנימה, ראיתי את יחזקאל (הלא הוא שמוליק מהסדרה קטמנדו) וכן את הרבנית מושקי. כזאת נוסטלגיה להיזכר בסדרה המצוינת שהתבססה על סיפור אמיתי של אנשים אלו שהגיעו לכאן לפני שנים ופתחו את בית חב"ד הראשון בנפאל.
אמרנו תודה רבה למארחים והמשכנו הלאה בדרך ליעד הבא להיום - Durbar Square.
במשך קרוב ל- 40 דק' צעדנו באחד הרחובות הצפופים של התאמל, מנסים לא להידרס ע"י לא מעט רוכבי אופנוע, נהגי מונית ורוכבי ריקשות. תנאי הדרך ממש מעפנים וטוב מאוד שבאתי לכאן עם נעלי השטח.
הגענו לקראת השקיעה ונכנסנו לאין מפריע בכניסה שביום יום עומדים כאן מניאקים וגובים כסף מתיירים עבור הזכות לצפות במקדשים המקומיים.
 |
| Chickens in Thamel |
באם אתם מעוניינים להגיע לכיכר דורבאר, קחו בחשבון שהכניסה הנה בתשלום (400 ר' עבור תיירים).
אנו הגענו לקראת השקיעה ולא שילמנו והבנתי כי ישנן מס' כניסות נוספות לכיכר אשר שם אין דלפקי תשלום. תנצלו כניסות אלו ותצאו נשכרים !
האורות של הסטופות והמקדשים בלילה זה מחזה מאוד מרהיב.
יצא לי וליבגני לטפס על מדרגות מאוד צרות עד לפסגה של אחד המקדשים ופשוט לצפות על כל המהומה שהייתה לה מתחתינו (מומלץ בחום).
דיי נזהרנו לא להחליק במדרגות הרטובות בדרך למטה ולאחר מכן חזרנו לכיוון התאמל באותה דרך מעפנה שבה הגענו.
 |
| Temple in Durbar Square |
המקום מעוצב בצורה מאוד ייחודית וכן יש מגוון עצום של מאכלים מקומיים ומערביים.
אני הזמנתי פיצה (מאוד טעימה) ולקינוח את אחד מהמנעמים הכי טובים שיצא לי לאכול בחיים.
שמעתי לא מעט סיפורים מחברי לעבודה, אליאב, על קינוח ייחודי בשם "Hello to the Queen" שניתן למצוא בהודו וכאן היה להם גרסה מקומית לאותו הקינוח - "Or 2 the Queen" ...
 |
| Me in OR2K Restaurant |
המחיר עבור הקינוח היה יחסית גבוה (275 ר'), אך למי אכפת, העיקר ההנאה !
יצאנו שבעים ומאושרים מהמסעדה והתחלנו בצעידה בחזרה למלון Yumbu.
לאחר ניצול האינטרנט האלחוטי ומקלחת חמימה, התקפלתי למיטה לקראת יום סוער שמצפה לנו מחר.
סוף יום ב' !
מבחר סרטונים מיום זה:
מבחר תמונות מיום זה:
(לאלבום המלא, לחצ/י כאן)
 |
| Cool Statue in Tribhuvan Airport |
 |
| View from Yumbo Hotel |
 |
| Pond near Yumbo Hotel |
 |
| Me & Mahary at Habad House |
 |
| The Thamel |
 |
| Fish in Thamel |
 |
| Me in the Thamel |
 |
| Nice Dog in the Thamel |
 |
| Temple in Durbar Square |
 |
| OR2K Restaurant |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה