זהו !
לאחר אינסוף ציפיות וכסיסת ציפורניים במשך חצי שנה, הגיע הרגע לתחילתו של המסע המופלא לנפאל.
עניין החיסונים כבר מאחורי, עניין ההתארגנות וסידור התרמיל גם כן. נשאר רק להימתח לאחור וליהנות מהמשך הטיול.
את הסופ"ש האחרון לפני הטיסה העברתי יחד עם משפחתי שבצפון.
חגגנו את ימי ההולדת של אחי עדי (שמלאו לו 40 שנים) וכן של האחיינית שלי דנה (שחגגה יום הולדת 5).
לי זאת הייתה הזדמנות מצוינת לאכול ככל יכולתי ולהעלות מס' ק"ג שבטח אוריד אותם עם כל הטרקים שאני
עתיד לעשות בהמשך.
אילן, סוניה ותמי ארגנו הפקה בלתי נשכחת וכמות האוכל שהוגשה הייתה באמת יוצאת מגדר הרגיל - מס' סוגי בשרים, סלטים (הוגש בין היתר סלט הנודלס המפורסם של אמא), אורז פרסי מסורתי (תודות לאמא) וכן אינסוף קינוחים
ושתייה קלה.
ובכ"ז, נשקלתי טרם הנסיעה וגיליתי כי כמעט ואין לי עודפי שומן שעליהם בכיף אוכל לוותר.
לצורך העניין, לפני NZ יצאתי עם 69 ק"ג וחזרתי עם 66 והיום אני יוצא עם פחות מ- 67 ק"ג (חזרתי עם 65 ...)
כנראה שכמות הספורט שאני עושה כל יום מאפשרת לי לאכול כמו מטורף ועדיין לשקול פחות מאדם ממוצע.
אמרתי שלום למשפחתי והעמסתי את 2 התרמילים לרכב.
תרמיל המסע הגדול שקל בסביבות ה- 13 ק"ג (כולל ציוד מלא, מעט חטיפי אנרגיה ופירות יבשים) והתיק הקטן אותו אקח לתא הנוסעים בטיסה הגיע למשקל זניח של פחות מ- 3 ק"ג.
הערה
קטע אירוני שגם לפני הנסיעה לנפאל וגם לפני הנסיעה ל- NZ, משקל התרמיל הגדול שלי שקל 11.4 ק"ג בלבד.
משקל זה נחשב למאוד קומפקטי בהתחשב באופי הטיול הרב גוני אותו אנו נעבור בעתיד.
לאחר 30 דק' נינוחות של נסיעה ואני כבר בבית הישן של הורי שבמנחמיה.
קצת נוסטלגי להיזכר שכאן גדלתי והעברתי את רוב שנות חיי ...
לאחר שנת ישרים ואני כבר מכין את התרמיל לקראת הטיסה וטס למטה לאכול א.ב של מלכים שאבא שלי
הכין במיוחד עבורי.
הזמן ממש טס לו על הבוקר וכבר מצאתי את עצמי בנסיעה עם אבי למעבר הגבול בבית שאן.
תוך 20 דק' בלבד וכבר אנו בתוך חניון הרכבים לטווח ארוך של המקום.
אמרתי שלום לאבי בפעם האחרונה ונכנסתי פנימה לבידוק הביטחוני הראשוני שהיה ממש בדיחה.
הייתי צריך להראות רק דרכון והבחורצ'יק שעמד בכניסה כלל לא טרח לבדוק מה יש לי בתרמילים.
כמו שעון, ההסעה מת"א שיצאה בשעה 8:00 בבוקר - הגיעה ב- 9:50 למעבר הגבול בבית שאן וכאן פגשתי את שותפי למסע המופלא - חברי משכבר הימים "יבגני" ואביו "ולדימיר" וכן את חברי מהצבא "מהרי".
הסבר קצר על מעבר הגבול בבית שאן
האוטובוס של חברת Fly-East מוציא הסעות מרוכזות מת"א כל יום א' בבוקר (6:00 או 8:00 בבוקר).
ישנה תחנת עלייה יחידה בצומת מגידו לפני שהאוטובוס מגיע למעבר הגבול בבית שאן.
כאן - כל הנוסעים צריכים לרדת (כל הציוד נשאר על האוטובוס) ולהחתים את הדרכונים בצד הישראלי.
חברת "Fly-East" דואגת לשלם את תשלום האגרה במעבר הגבול, כך שלא צריך להגיע לכאן עם יותר מידי כסף ישראלי.
נק' ביקורת ראשונה מאחורינו וכבר אנו במתחם ה- Duty Free "הצנוע" של המקום.
מחירי המוצרים ממש לא היו ראליים וכולנו העדפנו לחכות עם הקניות להמשך הדרך ...
בשעה 10:30 עלינו על האוטובוס המקומי (שהגיע עם הציוד מת"א) ונסענו נסיעה של פחות מדקה עד למעבר הגבול הירדני. כאן היינו צריכים לחכות המון זמן והשמש הקופחת מעלינו דיי ייבשה לנו את הצורה.
לאחר שעה של המתנה סוף סוף יכולנו להיכנס למתחם הממוזג של נק' החתמת הדרכונים.
טיפ שימושי מס' 1
כאשר אתם מגיעים לנק' ביקורת הדרכונים בצד הירדני של מעבר הגבול בבית שאן, אל תתביישו ותיכנסו למתחם הממוזג. ביום חמים ולח זה יכול להיות אחלה אלטרנטיבה ע"פ התבשלות בשמש שבחוץ.
לא פחות מ- 3 חותמות צבעוניות וססגוניות עיטרו את דף הדרכונים של כ"א מאיתנו ולאחר מכן אנו שוב על האוטובוס בדרכו לשדה התעופה הבינלאומי של ירדן, אשר ממוקם בעיר הבירה - רבת עמון.
על הדרך ראינו עולם אחר לגמרי שדיי הזכיר את החיים הפשוטים של ערד/דימונה.
כעבור שעתיים וחצי, הגיע האוטובוס לקריית שדה התעופה (שנכון לימים אלו בתהליך שיפוץ מאסיבי).
ההרגשה הייתה שלא יצאו כלל מהארץ בשל העובדה שכל האוטובוס היה מלא בנוסעים ישראליים שאח"כ ירדו והיו בקב' אחת מרוכזת במתחם הנוסעים הממריאים (חוקים של חברת Fly-East).
הבידוק הראשוני היה מאוד שטוח (חוץ מהעובדה כי הם ממש שונאים שעונים ובדקו אותם בזכוכית מגדלת).
עלינו לקומה השנייה ובפתח מתחם ה- Duty Free המפואר של המדינה.
צילמתי על הדרך מס' רכבי יוקרה (Jaguar, Range Rover) שרק חיכו שמישהו ייקח אותם לסיבוב במדבריות הצחיחים של ירדן ואח"כ הגיע שלב ההמתנה האינסופי.
הגענו לכאן יחסית מוקדם ונאלצנו לחכות שעות לטיסה של 18:35 רק בשל העובדה כי חברת Fly-East חסכה עלינו והוציאה אותנו יחד עם נוסעים ישראלים נוספים שטסו מס' שעות לפנינו. אם רק היינו יודעים ...
טיפ שימושי מס' 2
באם החלטתם לטוס למזרח עם חברת "Fly East", תעשו לעצמכם חיים קלים ותירשמו לטיסה המוקדמת ביותר שיוצאת משדה התעופה שבירדן. כך או כך תהיו באוטובוס עם נוסעים ישראלים אחרים שטסים בזמנים שונים, אך תחכו פחות בהמתנה בשדה התעופה (הרבה אין מה לעשות שם ואחרי סיבוב של 30 דק' במתחם
ה- Duty Free - העסק כבר מתחיל להימאס !).
הבידוק הביטחוני השני במקום כבר היה יותר רציני, אך משום מה המאבטחים במקום כנראה לקחו את הסרט
"הר ברובק" בצורה מוגזמת כי מצאנו את עצמנו מגופפים ע"י אנשים מוזרים שלא שמעו על המושג
"הטרדה מינית" ! הם יכלו לחסוך את הטרחה ואי הנעימות אם היו מתקינים גלאי מתכות מזורגג !
בשעה טובה עלינו על מטוס דיי מיושן לטיסה מס' WY0411 ואני נדפקתי וקיבלתי את מושב 29E
(מה שנקרא - ילד סנדוויץ'). מאוד לא נעים היה לשבת ליד 2 בחורות הודיות מאפנות שצפצפו על כל חוקי חברת התעופה ודיברו בטלפונים סלולאריים גם כשהמטוס המריא.
בהתחלה היה סיפור של ממש כאשר אותן בחורות התיישבו במקום שלי ושל יבגני ולא רצו לזוז מהמקום.
רק לאחר שהגיע למקום דייל של חברת התעופה - אחת מהן התפנתה. יבגני מנע ויכוח בטונים גבוהים וויתר על מקומו המקורי לטובת הבחורה השנייה.
לא להילחץ, יש גם סוף מעודד בהמשך.
יבגני בקור רוח התיישב במושב הקדמי (לפני הבחורה המעפנה שלא רצתה להתפנות) והוריד את המושב עד למקסימום האפשרי, כך שלאותה בחורה לא היה הרבה מרחב תמרון במהלך כך הטיסה.
מה שנקרא - "כל כלב יבוא יומו ..."
הירדנים ממש עומדים בזמנים ועל הדקה ב- 18:35 הטיסה יצאה לדרך.
תוך פחות משעה וכבר הוגש לנו כיבוד ושתייה קלה. ארוחת הערב הגיעה בהמשך והפתיעה אותי לטובה.
הוגש עוף + פירה ולקינוח עוגת טירמיסו ...
הטיסה הראשונה עברה ממש בטיל ועוד חסכנו חצי שעה מהתכנון המקורי.
הגענו לשדה התעופה ב- Muscat שב- Oman ושם היה קטע ממש מצחיק (או עצוב, תלוי איך מסתכלים על זה). חיכינו לפחות 15 דק' לאוטובוס שהסיע אותנו למרחק של לא יותר מ- 100 מ' מפתח המטוס ...
נכנסנו פנימה והפעם לא הטרידו אותנו יותר מידי עם השעונים !
מתחם ה- Duty Free שבמקום מאוד מכובד ויוקרתי. יעידו על כך גם מחירי המוצרים (3$ = 1 Riad).
טיפ שימושי מס' 3
באם הגעתם למתחם בתי קפה/Duty Free במדינה ערבית, תצטיידו עם מספיק כסף מזומן מקובל
(דולר אמריקאי עדיף) כי כל המקומות לא מחזירים עודף במטבע הרצוי אלא עודף במטבע מקומי שבטח לא תזדקק לו במדינות היעד אליהם אתם תגיעו.
אופציה נוספת (שאני מימשתי) היא להשתמש בכרטיס אשראי בינלאומי (אך יש את עניין העמלות המטורפות שחברת האשראי גובות).
לשיקול דעתכם ...
טיפ שימושי מס' 4
הפרש השעות בין ישראל ו- Muscat הוא לא כזה משמעותי - רק שעה של הבדל.
באם נוסעים למזרח - צריך להעביר שעה אחת קדימה.
פגשנו כאן צמד ישראלים ממש נחמד (עומר ומילכה) והעברנו עימם שיחה קלילה עד לטיסת ההמשך לקטמנדו.
סוף יום א' !
מבחר סרטונים מיום זה:
מבחר תמונות מיום זה:
(לאלבום המלא, לחצ/י כאן)
לאחר אינסוף ציפיות וכסיסת ציפורניים במשך חצי שנה, הגיע הרגע לתחילתו של המסע המופלא לנפאל.
עניין החיסונים כבר מאחורי, עניין ההתארגנות וסידור התרמיל גם כן. נשאר רק להימתח לאחור וליהנות מהמשך הטיול.
את הסופ"ש האחרון לפני הטיסה העברתי יחד עם משפחתי שבצפון.
חגגנו את ימי ההולדת של אחי עדי (שמלאו לו 40 שנים) וכן של האחיינית שלי דנה (שחגגה יום הולדת 5).
לי זאת הייתה הזדמנות מצוינת לאכול ככל יכולתי ולהעלות מס' ק"ג שבטח אוריד אותם עם כל הטרקים שאני
עתיד לעשות בהמשך.
אילן, סוניה ותמי ארגנו הפקה בלתי נשכחת וכמות האוכל שהוגשה הייתה באמת יוצאת מגדר הרגיל - מס' סוגי בשרים, סלטים (הוגש בין היתר סלט הנודלס המפורסם של אמא), אורז פרסי מסורתי (תודות לאמא) וכן אינסוף קינוחים
ושתייה קלה.
ובכ"ז, נשקלתי טרם הנסיעה וגיליתי כי כמעט ואין לי עודפי שומן שעליהם בכיף אוכל לוותר.
לצורך העניין, לפני NZ יצאתי עם 69 ק"ג וחזרתי עם 66 והיום אני יוצא עם פחות מ- 67 ק"ג (חזרתי עם 65 ...)
כנראה שכמות הספורט שאני עושה כל יום מאפשרת לי לאכול כמו מטורף ועדיין לשקול פחות מאדם ממוצע.
אמרתי שלום למשפחתי והעמסתי את 2 התרמילים לרכב.
תרמיל המסע הגדול שקל בסביבות ה- 13 ק"ג (כולל ציוד מלא, מעט חטיפי אנרגיה ופירות יבשים) והתיק הקטן אותו אקח לתא הנוסעים בטיסה הגיע למשקל זניח של פחות מ- 3 ק"ג.
הערה
קטע אירוני שגם לפני הנסיעה לנפאל וגם לפני הנסיעה ל- NZ, משקל התרמיל הגדול שלי שקל 11.4 ק"ג בלבד.
משקל זה נחשב למאוד קומפקטי בהתחשב באופי הטיול הרב גוני אותו אנו נעבור בעתיד.
לאחר 30 דק' נינוחות של נסיעה ואני כבר בבית הישן של הורי שבמנחמיה.
קצת נוסטלגי להיזכר שכאן גדלתי והעברתי את רוב שנות חיי ...
לאחר שנת ישרים ואני כבר מכין את התרמיל לקראת הטיסה וטס למטה לאכול א.ב של מלכים שאבא שלי
הכין במיוחד עבורי.
הזמן ממש טס לו על הבוקר וכבר מצאתי את עצמי בנסיעה עם אבי למעבר הגבול בבית שאן.
תוך 20 דק' בלבד וכבר אנו בתוך חניון הרכבים לטווח ארוך של המקום.
אמרתי שלום לאבי בפעם האחרונה ונכנסתי פנימה לבידוק הביטחוני הראשוני שהיה ממש בדיחה.
הייתי צריך להראות רק דרכון והבחורצ'יק שעמד בכניסה כלל לא טרח לבדוק מה יש לי בתרמילים.
כמו שעון, ההסעה מת"א שיצאה בשעה 8:00 בבוקר - הגיעה ב- 9:50 למעבר הגבול בבית שאן וכאן פגשתי את שותפי למסע המופלא - חברי משכבר הימים "יבגני" ואביו "ולדימיר" וכן את חברי מהצבא "מהרי".
הסבר קצר על מעבר הגבול בבית שאן
האוטובוס של חברת Fly-East מוציא הסעות מרוכזות מת"א כל יום א' בבוקר (6:00 או 8:00 בבוקר).
ישנה תחנת עלייה יחידה בצומת מגידו לפני שהאוטובוס מגיע למעבר הגבול בבית שאן.
כאן - כל הנוסעים צריכים לרדת (כל הציוד נשאר על האוטובוס) ולהחתים את הדרכונים בצד הישראלי.
חברת "Fly-East" דואגת לשלם את תשלום האגרה במעבר הגבול, כך שלא צריך להגיע לכאן עם יותר מידי כסף ישראלי.
 |
| Jordan border |
מחירי המוצרים ממש לא היו ראליים וכולנו העדפנו לחכות עם הקניות להמשך הדרך ...
בשעה 10:30 עלינו על האוטובוס המקומי (שהגיע עם הציוד מת"א) ונסענו נסיעה של פחות מדקה עד למעבר הגבול הירדני. כאן היינו צריכים לחכות המון זמן והשמש הקופחת מעלינו דיי ייבשה לנו את הצורה.
לאחר שעה של המתנה סוף סוף יכולנו להיכנס למתחם הממוזג של נק' החתמת הדרכונים.
 |
| me, Vova & Mahary |
טיפ שימושי מס' 1
כאשר אתם מגיעים לנק' ביקורת הדרכונים בצד הירדני של מעבר הגבול בבית שאן, אל תתביישו ותיכנסו למתחם הממוזג. ביום חמים ולח זה יכול להיות אחלה אלטרנטיבה ע"פ התבשלות בשמש שבחוץ.
לא פחות מ- 3 חותמות צבעוניות וססגוניות עיטרו את דף הדרכונים של כ"א מאיתנו ולאחר מכן אנו שוב על האוטובוס בדרכו לשדה התעופה הבינלאומי של ירדן, אשר ממוקם בעיר הבירה - רבת עמון.
על הדרך ראינו עולם אחר לגמרי שדיי הזכיר את החיים הפשוטים של ערד/דימונה.
כעבור שעתיים וחצי, הגיע האוטובוס לקריית שדה התעופה (שנכון לימים אלו בתהליך שיפוץ מאסיבי).
ההרגשה הייתה שלא יצאו כלל מהארץ בשל העובדה שכל האוטובוס היה מלא בנוסעים ישראליים שאח"כ ירדו והיו בקב' אחת מרוכזת במתחם הנוסעים הממריאים (חוקים של חברת Fly-East).
הבידוק הראשוני היה מאוד שטוח (חוץ מהעובדה כי הם ממש שונאים שעונים ובדקו אותם בזכוכית מגדלת).
עלינו לקומה השנייה ובפתח מתחם ה- Duty Free המפואר של המדינה.
צילמתי על הדרך מס' רכבי יוקרה (Jaguar, Range Rover) שרק חיכו שמישהו ייקח אותם לסיבוב במדבריות הצחיחים של ירדן ואח"כ הגיע שלב ההמתנה האינסופי.
 |
| Jaguar in Amman airport |
טיפ שימושי מס' 2
באם החלטתם לטוס למזרח עם חברת "Fly East", תעשו לעצמכם חיים קלים ותירשמו לטיסה המוקדמת ביותר שיוצאת משדה התעופה שבירדן. כך או כך תהיו באוטובוס עם נוסעים ישראלים אחרים שטסים בזמנים שונים, אך תחכו פחות בהמתנה בשדה התעופה (הרבה אין מה לעשות שם ואחרי סיבוב של 30 דק' במתחם
ה- Duty Free - העסק כבר מתחיל להימאס !).
 |
| Evgeny with the backpacks |
"הר ברובק" בצורה מוגזמת כי מצאנו את עצמנו מגופפים ע"י אנשים מוזרים שלא שמעו על המושג
"הטרדה מינית" ! הם יכלו לחסוך את הטרחה ואי הנעימות אם היו מתקינים גלאי מתכות מזורגג !
בשעה טובה עלינו על מטוס דיי מיושן לטיסה מס' WY0411 ואני נדפקתי וקיבלתי את מושב 29E
(מה שנקרא - ילד סנדוויץ'). מאוד לא נעים היה לשבת ליד 2 בחורות הודיות מאפנות שצפצפו על כל חוקי חברת התעופה ודיברו בטלפונים סלולאריים גם כשהמטוס המריא.
 |
| Nice illustration |
רק לאחר שהגיע למקום דייל של חברת התעופה - אחת מהן התפנתה. יבגני מנע ויכוח בטונים גבוהים וויתר על מקומו המקורי לטובת הבחורה השנייה.
לא להילחץ, יש גם סוף מעודד בהמשך.
יבגני בקור רוח התיישב במושב הקדמי (לפני הבחורה המעפנה שלא רצתה להתפנות) והוריד את המושב עד למקסימום האפשרי, כך שלאותה בחורה לא היה הרבה מרחב תמרון במהלך כך הטיסה.
מה שנקרא - "כל כלב יבוא יומו ..."
הירדנים ממש עומדים בזמנים ועל הדקה ב- 18:35 הטיסה יצאה לדרך.
תוך פחות משעה וכבר הוגש לנו כיבוד ושתייה קלה. ארוחת הערב הגיעה בהמשך והפתיעה אותי לטובה.
הוגש עוף + פירה ולקינוח עוגת טירמיסו ...
 |
| Our Dinner ! |
הגענו לשדה התעופה ב- Muscat שב- Oman ושם היה קטע ממש מצחיק (או עצוב, תלוי איך מסתכלים על זה). חיכינו לפחות 15 דק' לאוטובוס שהסיע אותנו למרחק של לא יותר מ- 100 מ' מפתח המטוס ...
נכנסנו פנימה והפעם לא הטרידו אותנו יותר מידי עם השעונים !
מתחם ה- Duty Free שבמקום מאוד מכובד ויוקרתי. יעידו על כך גם מחירי המוצרים (3$ = 1 Riad).
 |
| me in Muscat airport |
טיפ שימושי מס' 3
באם הגעתם למתחם בתי קפה/Duty Free במדינה ערבית, תצטיידו עם מספיק כסף מזומן מקובל
(דולר אמריקאי עדיף) כי כל המקומות לא מחזירים עודף במטבע הרצוי אלא עודף במטבע מקומי שבטח לא תזדקק לו במדינות היעד אליהם אתם תגיעו.
אופציה נוספת (שאני מימשתי) היא להשתמש בכרטיס אשראי בינלאומי (אך יש את עניין העמלות המטורפות שחברת האשראי גובות).
לשיקול דעתכם ...
טיפ שימושי מס' 4
הפרש השעות בין ישראל ו- Muscat הוא לא כזה משמעותי - רק שעה של הבדל.
באם נוסעים למזרח - צריך להעביר שעה אחת קדימה.
פגשנו כאן צמד ישראלים ממש נחמד (עומר ומילכה) והעברנו עימם שיחה קלילה עד לטיסת ההמשך לקטמנדו.
סוף יום א' !
מבחר סרטונים מיום זה:
מבחר תמונות מיום זה:
(לאלבום המלא, לחצ/י כאן)
 |
| Me & Mahary in Jordan border |
 |
| I'm so sleepy |
 |
| i feel like having one of those |
 |
| Amman Duty Free |
 |
| Cool M&M |
 |
| having fun before the flight |
 |
| Oman Air |
 |
| Oman Air |
 |
| Me in Muscat |
 |
| Nice Mercedes |
 |
| Clouds on the way to Kathmandu |
 |
| Clouds on the way to Kathmandu |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה